עשיתי סדנת הנקה לפני הלידה והגעתי כולי מוכנה להתחיל בכיף הזה של ההנקה, בטוחה שאני מלכת העולם ואף אחד לא יכול עליי. הנקתי את גפן ישר אחרי הלידה, ממש עשר דק מגניבות לאללה, שהיו תענוג. מכאן, הכול התדרדר!
היממה השנייה כצפוי הייתה יניקת אשכולות, גפן הייתה כל הזמן על הציצי, ופצעה אותי ממש. כאבי תופת, דימומים מהפטמות. בלילה השלישי לצערי, עדיין היינו בביה"ח, כי איבדתי המון המוגלובין בלידה ורצו לראות שהוא מתחיל להתייצב ולעלות, ולכן השאירו אותי ליום השגחה נוסף. באותו לילה לא היו אחיות שהיו יועצות הנקה, הרגשתי שאני לא מסוגלת להניק את גפן יותר, אני כאובה ואבודה, ובלית ברירה בפעם הראשונה מאז הלידה (הייתה בת 50 ומשהו שעות כבר) אני עוזבת אותה, ושלחתי אותה בלב כבד לתינוקייה ונתנו לה תמ"ל. לא הפסקתי לבכות לשחר. הרגשתי אמא נוראית שלא מתגברת על הכאבים של עצמה בשביל הילדה שלה.
לו היה לי את הידע שיש לי כיום, הייתי עושה הכל כדי להמשיך להניק באותה יממה, כי שליחתה לתינוקייה גם הייתה מקור להרבה צרות שבאו אחריה במשך שלושת השבועות העוקבים. ככל הנראה, ייצור החלב שהחל ביממה השנייה הפסיק בגלל זה.
ההפסקה הזו יצרה מצב שגפן שוב על הציצי כל הזמן, ממשיכה לפצוע אותי, אני בוכה בכל הנקה, חרדה שהיא תתעורר לאכול, ושחר היה זה שחיבר אותה לפטמה, ברמה הזו. התחלתי להרגיש רגשות קשים גם כלפי גפן וגם כלפי עצמי, זה הגיע למצב (שידוע לי בדיעבד) שגיסתי שבאה לבקר דיברה עם חמותי אחרי הביקור כי חשדה שיש לי דיכאון אחרי לידה (הייתי ממש קהת חושים, והכי לא תקשורתית – תשאלי את אביגיל, אני לא מפסיקה לדבר במצבים רגילים).
הלכתי ליועצת הנקה כשגפן הייתה בת שבוע וחצי. עבר שבוע משחרורי בבית החולים עד שניגשתי אליה. טעות חיי – הייתי צריכה ללכת עם הקשיים הראשונים.
זה פחות או יותר הסיפור, עכשיו על בסיסו מיליון עצות שצברתי:
אוורור הפטמות – מצידי לכי טופלס כל היום (ברגע שעזבתי את בית אמי זה מה שעשיתי). הן ממש ממש ממש ממש רגישות בשלבים האלו, הן לא רגילות ליניקה ולוקח להן זמן להתרגל, מבטיחה שעוד חודש לא תזכרי בכלל שזה כזה כאב וגם אם איתני הקטן ינשוך אותן זה לא יכאב כל כך. אני קניתי קונכיות (של מדלה, משילב), שניתן לשים על הפטמות כך שהן נשארות מאווררות גם כשאת עם חזיית הנקה וחולצה.
משחות – תמרחי לנסינו כל הזמן, גם כשהפטמות מאווררות, היא ממש טובה לריכוך הפטמות וגם בריפוי הפטמות. היא גם היחידה שלא צריך לשטוף לפני הנקה. ממליצה גם להוציא קצת חלב אם מהן ואז למרוח עליהן כי הוא גם בעל תכונות ריפוי מדהימות. שימי לב שהפציעות לא מחמירות. אני הגעתי לפציעה ממש חמורה שדרשה סינטומיצין כבר והייתי על סף דלקת כי לא טיפלתי בזמן ולא פניתי ליועצת הנקה בזמן. ייתכן שהלנסינו לא תהיה יעילה במידה והפציעה כבר חמורה.
התחברות נכונה – התחברות נכונה היא כזו שאיתן תופס את הפטמה עם העטרה ולא רק את הפטמה. איך גורמים לו לעשות זאת? שמים את הפטמה מתחת לאף שלו, זה גורם לו להפעיל רפלקס פתיחת פה גדול, ואז מחברים את הראש שלו (את הראש מצמידים ולא את הציצי אליו), לחלק העליון של הפטמה ואז לתחתון. זה אמור להיות רגיש במשך שלוש שניות ראשונות, ממש תספרי עד שלוש, אם ממשיך לכאוב אז הוא לא מחובר טוב ומתחיל לפצוע אותך, תחברי מחדש. איך מחברים מחדש? את מכניסה את הזרת שלך בעדינות לפה שלו על מנת לשחרר את הואקום, כשהוא משתחרר את מוציאה אותו מהפטמה ומתחילה את תהליך החיבור מחדש.
תנוחות הנקה – יש סרטון של כללית ביוטיוב, את תמצאי בשנייה שמסביר את כל תנוחות ההנקה. מומלץ מאוד. תנסי אלפי תנוחות שונות. אני כל ההתחלה הנקתי את גפן בתנוחת פוטבול, כי ככה פצעה אותי הכי פחות. וגם תניקי בשכיבה! את זוכה לנמנם תוך כדי ולנוח וזה מדהים. תנוחות שונות מפעילות גם צינוריות חלב שונות וזה ממש בריא לציצי ומונע גודשים ודלקות חלילה.
יועצת הנקה – ממש ממליצה לך לראות אחת טובה, אשמח לעזור לך לחפש מישהי מומלצת באזור שלך, שגם תוכלי להתייעץ איתה טלפונית עד שההנקה תתבסס. כמו כן, חשוב שתבדוק שלאיתן אין לשון קשורה חלילה, כי זו הסיבה הכי נפוצה לקשיים בהנקה, זו לשון קצרה שלא מאפשרת להם להתחבר טוב וגורמת לפציעות אצל האם ותסכול אצל התינוק כי לא מצליח לאכול מספיק. תהליך ההתרה ממש פשוט ועושה פלאים להנקה. יועצת ההנקה שלנו אמרה שלגפן יש לשון קשורה פנימית, אך בחרתי לא להתיר אותה כי ההנקה התחילה להסתדר (היה ותצטרכו, ממליצה לקרוא על התהליך של ההתרה לפני שמקבלים החלטה להתיר).
תמ"ל – כל עוד מתאפשר לך אל תתני, כי זה ממש פוגע בהנקה ובייצור חלב בשלבים הללו, אין בעיה שאם תבחרי לשלב בהמשך תעשי זאת, אך עדיף לא כעת, כאשר הכל מתבסס.
שאיבה – אם את מרגישה שאת צריכה חופש, וכואב לך, או שבא לך מנוחה ושמישהו אחר יאכיל את איתן, תשאבי קצת ושייתנו לו בבקבוק תומך הנקה (טומי טיפי מאוד מומלץ, פטמה 0), בתנוחה תומכת הנקה (מחזיקים את התינוק כאילו מחובר לציצי, את הבקבוק מקביל לרצפה כך שרק חצי פטמה מלאה ברגע נתון, ומאכילים לאאאאאט). אם את מרגישה שלא מספיק לו האוכל, למרות ששוב, הימים הראשונים קשים והם באמת רוצים כל הזמן ציצי, גם מתוך רצון לנחמה, תניקי ואז תשלימי עם בקבוק. עדיף שלא את תתני את הבקבוק.
מוצץ – התחלתי לתת לגפן רק כשהייתה בת חודש, כך גם ממליצים, כי זה בערך הזמן שמתבססת ההנקה, וזאת על מנת לא ליצור בלבול פטמות, כי אופן מציצת המוצץ שונה מהיניקה ולעיתים מתבלבלים עם זה, ואז כשבאים לינוק מוצצים את הציצי במקום לינוק.
פטמות סיליקון – כל שלושת השבועות הראשונים הנקתי עם פטמת סיליקון בציצי שמאל שהיה כל כך פצוע כפי שתיארתי. הן יוצרות הפרדה בין הפטמה לפה התינוק וכך מאפשרות לפטמה להחלים כמו שצריך ולא להמשיך ולהיפצע. גם אותן קניתי משילב, גם של מדלה. צריך לשים לב לכמה דברים: להרתיח אותן לפני כל שימוש, מידה שמתאימה לך (ליועצות הנקה יש בד"כ למדוד ולהתאים לך), שיוצא מספיק חלב לאיתן, כי לפעמים הם יונקים פחות איתה, הכי גרוע ההנקות יהיו תדירות יותר, אבל לפחות זה יאפשר לפטמה שלך להחלים, ודבר אחרון – שאלו פטמות סיליקון רגילות ולא לעיצוב פטמה (הסוג השני זה לבעלות פטמות שטוחות).
שני צדדים – אני קניתי צמיד הנקה משילב שעזר לי לזכור מאיזה ציצי התחלתי על מנת שאתחיל עם השני בהנקה הבאה. ממש חשוב ליצור את האיזון ביניהם. גפן תמיד ינקה משני הצדדים אבל בכל מקרה צריך לעשות את זה.
